התהליך הבסיסי של תצורה תרמית הוא: הידוק סדינים → חימום → גיבוש → קירור → גיבוש. ביניהם, הדפוס הוא החשוב והמורכב ביותר. יש לבצע את מרבית העיצוב התרמי במכונת הדפוס, ויש הבדלים גדולים בשיטות שונות לעיצוב תרמו. כל מיני מכונות יציקה אינן חייבות להשלים את חמשת התהליכים הנ"ל, אלא ניתן לבחור בהתאם לצרכי הייצור בפועל. הפרמטרים העיקריים של מכונה המעצבת הם בדרך כלל הגודל המרבי ועומק היצירה המרבי של התקן ההידוק.
① הידוק חומרים. על מנת למנוע הצטמקות חום ושקיעת משקל עצמי בעת שימוש ביריעה (יריעה) מפלסטיק בגודל מסוים, יש צורך להידבק סביב הגיליון (גיליון) בכדי לשמור על צורת העיצוב.
② חימום. מערכת החימום מחממת את חומר הפלטה (גיליון) לטמפרטורה הנדרשת בזמן ובטמפרטורה קבועים בכדי להפוך את החומר למצב אלסטי גבוה ולהבטיח את התקדמותו החלקה של תהליך ההרכבה הבא.
③ דפוס. תהליך דפוס הצלחות (יריעות) מחוממות ומרוככות לצורות רצויות באמצעות תבניות ומכשירים נלווים.
④ מערכת קירור. מוצרי הפלסטיק עם טמפרטורה מסוימת שנוצרה בעיקרון מקוררים לטמפרטורה שמתחת לטמפרטורת העיוות התרמית, כך שהתוצרים מקוררים ומתמצקים. לאחר הפרדת מכשיר הפיתוח מהתבנית, הגודל קבוע והמוצרים אינם מעוותים.
